פרק רביעי: זיקות לקפקא

א . קרבה ושוני בריאיון עם אהרן אפלפלד , שנתפרסם לאחר הופעת ספרו שנים ושעות , נזכר קפקא בשני הקשרים . האחד , הספרות המודרנית המשוחררת מן ההנחה כי אפשר לייחס סיבתיות לכל התופעות . קפקא מוגדר בעניין זה כמורה הדרך של הספרות המודרנית . השני , מצבו הבסיסי של היהודי בן דורנו , שביקש להתבולל בין העמים ומצא עצמו נאשם . "אתה אולי שכחת אבל אני מזכיר לך ומעלה נגדך כתב אשמה . ברצונך או שלא ברצונך אתה יהודי . " הדגם הוא 'המשפט' של קפקא . בוקר אחד אתה מוצא עצמך נאשם . הקטגור מעלה נגדך כתב אשמה . תוצא להורג ברצונך או שלא ברצונך . אדם מאמין יודע מה זה למות על קידוש השם , אבל כשהאמונה נתרוקנה מתוכן מתחיל הנאשם לשאול את עצמו , אולי זה האף שלי , אולי האוזניים , אולי הריח . כיוון שהאשמה היא אבסורדית מגיע גם הנאשם לאבסורד . העיקר שיוכל לבסוף לומר : "מצאתי את הפתרון . " בספר תור הפלאות לובשת הזיקה לקפקא המחשה מובהקת יותר . קפקא הוא הסופר הנערץ על האב , הדמות הראשית הניצב ביחד עם הילד במרכז הרומן . דמות האב חוזרת ומופיעה במכוות האור תוך תנודות רגשיות מסוימות . בנוסף להזדקקות לראייה האירציונלית של העולם , וכן ...  To the book