פרק שלישי: נובלות כפולות מראה

א . ממראה נרמז למראה נכפל ניתן להגדיר את יצירתו של אהרן אפלפלד כאפלטונית , מבחינת הזיקה בין המראה החלקי שזוכה בו המספר , ובין המראה המושלם המצוי מעבר לו . המראה המושלם עשוי להיות כמו ב"משל המערה" של אפלטון אידיאל נכסף , או שהוא עשוי להפוך לצלם בלהות של שלילה שאין הדמיון או השכל מסוגלים להכילה . אולם בסיפורים הקצרים , שקובצו בעשן , בקומה הקרקע , בכפור על הארץ , באדני הנהר , אין המראה המושלם מופיע בגילויו המלא , אלא כמראה נרמז , מופיע ומסתלק . המדובר הוא בראש ובראשונה בדרך סיפורית שאינה מתיימרת לתת את השלם במלאות סגוליותו . יומרה כזו לא תיתכן מחמת עצם מהותו של מה שאינו בגדר של תפיסה , דוגמת השמש או האור שהאדם הכפות , לפי נוסחו של אפלטון , אינו יכול לראות , לרבות האידיאות או העצמים בהווייתם המוחלטת , שרק את צלליהם אנו מסוגלים להכיר . סיפוריו הקצרים של אפלפלד אכן ייראו לנו כנוגעים ואינם נוגעים בדמויות ובאירועים שעליהם הם מספרים , וכמי שאחיזתם בכל הסובב היא מעוכבת , עלומה , אפופת רוך של מסתורין . מצויה כאן הרתיעה מן האחיזה המלאה במראה שמעבר לממש המתואר . נוספת לכך מסגרתו המצומצמת של הסיפור ...  To the book