פרק חמישי: איתמר יעוז־קסט - נופים בעשן

דרכו אל הפרוזה הפיוטית א . סוגת על וסוגות משנה פרוזה פיוטית כסוגת על מקומה בתנ"ך בצד פרוזה ושירה , כשלוש סוגות ראשיות בספר הספרים . עדות לכך בפרשת בראשית , שמופיע בה השיר הראשון בתנ"ך , שירו של למך , לשתי נשיו עדה וצלה . שיר ההתפארות ערוך במקצב נגינתי , מספר שווה של הטעמות בכל צלע ובתקבולת מתעצמת והולכת . משמיעה להאזנה , מפצע לחבורה , מהרג איש לרציחת ילד , מקין שיוקם שבעתיים ללמך שיוקם שבעים ושבעה . מנגד , בלי מבע מליצי , ובלי תבליני פיוט משקל ותקבולת , ציוני הולדת ומשלח יד . עדה שהולידה את יבל , אבי יושב אוהל ומקנה . שם אחיו יובל , אבי כל תופש כינור ועוגב . צלה ילדה את תובל קין לוטש כל חורש נחושת וברזל ואת אחותו נעמה . כך סדר הדורות , בלי מליצה והידור צורני , מאדם ועד נח ובניו שם וחם ויפת . ספר בראשית פותח בפרוזה פיוטית , בלא מקצב ותקבולת , אך ברצף עלילתי , בסגנון מלכותי רב רושם , המציג את בורא עולם בכבודו ובעצמו . סממנים פיוטיים מעניקים שפע חידודי לשון נופל על לשון : בראשית ברא — הכפלת השורש , ורוח מרחפת — בצליל אונומטופי . ויבולו , ויכל - כפל להבלטה של גמר חגיגי . תקבולת מתעצמת בעקי...  To the book