פרק שלישי: החשבון שאחרי - נתן שחם, משה שמיר, שמואל הספרי, לאה גולדברג, בן־ציון תומר, מוטי לרנר

א . "ארמון" כסמלה של תרבות אירופה הדרמה , העולמית והעברית כאחת , הייתה צריכה לפרוש מן הנוסחה של המחזה הטרגי הבנוי על קונפליקט בין נושאי ערכים חיוביים , כשבאה לדון במלחמה ובשואה . הנאציזם נראה במלוא האימה והמפלצתיות כמשולל כל זיקה לערכים מוסריים ראשוניים . אפשר היה "לשתול" דמויות של אנשים טובים גם בין המשמידים והרוצחים , כפי שעשה הוכהות ב"ממלא המקום , " וגם זאת בקושי רב . ההתנגשות שתוארה במחזות הייתה בין בעלי כוח לחסרי ישע , כאשר פנתה העין לרצח יהודי אירופה . גם מחזות המלחמה פנו לתופעות של חוסר מצפון בזירות מסוימות ואצל בני אדם מסוימים . הנוסחה של נורמן מיילר ברומן "הערומים והמתים , " שאף עובד לסרט דרמטי , שלטה גם ב"המרד על הקיץ" וגם ב"כולם היו בני . " פושע מוחלט מתייצב בדמותו המטורפת או הכושלת בתאוות בצע או שליטה בזולת , לנגד אנשים תמימים , טובים ועל כל פנים חפים מפשע . המחזאות האלגורית , הסימבול צנטרית , הציבה במרכז פרוטגוניסט שהמחיש את התועבה המוחלטת נטולת הערכים : הקרנפים , הזבובים , האש , החיידק המביא את הדבר הנראה דרך העכברושים הנפוחים והמורסות של האנשים מוכי המגיפה . אכן , יונסקו...  To the book