פרק ראשון: ז'אן פול סארטר ואלבר קאמי - לפני ואחרי

" הזבובים" ו"הךבר" א . מגיפות המוות מחזהו של סארטר "הזבובים" והרומן של קאמי "הדבר" מצטרפים לשורה של יצירות הנשלטות על ידי סמל רב עוצמה , בבחינת בן לוויה מתמיד לדמויות וגורם המעצב את תכלית מאבקן . כאלה הם ספריו של קפקא "המשפט" ו"הטירה , " "מובי דיק" של מלוויל ו"תמול שלשום" של ש"י עגנון . בתחום המחזאות יש לראות כשייכות לאותה תבנית , שניתן לכנותה "סימבול צנטרית , " מחזות כמו "מחכים לגורו" של בקט , "הקרנפים" של יונסקו ואפילו "מגדל עוז" של רמח"ל . הסמל המרכזי מבליט את ייחודו על ידי זינוקו אל שם היצירה . בסיסו נתון בסמליות מוסכמת , לא פרטית . טירה , בית דין , לווייתן , כלב מטורף , גורו באסוציאציה לאלוהות , קרנף , מגדל מסתורין , שאובים מן המילון האנושי ונסמכים על אסוציאציות של כוח , אימה , המשותפות לכולנו . הזבובים והעכברושים כסמוכים על שולחן הלכלוך , והחיידק נושא המגיפה , המוות והסלידה מתלכדים למעגלה של סמליות קונוונציונלית . אולם ביצירות המונומנטליות יבואו דמיונו של המשורר והסגוליות המיוחדת של עולמו החווייתי וההגותי , ויוסיפו לסמל גוון אישי המפקיע אותו מהשייכות לתודעת הכלל . נהיה תמהים , מי...  To the book