א . עדות ובדיה ספרות ששמו של עם שלם נקרא עליה , ראוי לכלול בה לא רק שיר , סיפור , רומאן ומחזה , אלא גם את כתבי הקודש של אותו עם . מבין נכסיה של הספרות היהודית ודאי שלא יהיה טעם לדחות את התנ"ך או את ספר הזוהר . ניתן להגדיר את השוני העקרוני בין ספרות של חול לספרות של קודש במונחים של עדות ובדיה . הראשונה היא מחוץ לתחומי האמת והשקר , הכזב בה הוא יפה או רצוי , אבל המציאות הממשית יכולה להופיע בדיוקה . הצירוף בין השניים , הכזב , ומה שנהוג לכנות כאמת , הוא שעושה אותה לבדויה , לאמור נחלת דמיונו של המשורר , המספר או המחזאי . היצירה היא כולה שלו ולא של הזולת , הסביבה או כל ישות אחרת . השנייה - ספרות קודש , טוענת לאמת מוחלטת , שמקורה בסמכות האלוהית בכבודה ובעצמה . את הדברים בתורה , בנביאים ובכתובים , וכך גם בספרי קודש של כל הדתות , מותר למי שמקבל את מרותם לפרש , לגלות בהם פנים שונות , אך לא לחלוק עליהם . הכתובים מעידים על האלוהים , העולם והאדם , ואינם בודים דברים עליהם . כל זאת כמובן על פי מה שמשתמע מתוכם למי שמאמץ בהם . אם נפתח פתח , כאשר מדובר בספרותו של עם , לכתבים של עדות עליונה המיוחסת לאל ול...
To the book