בכל טקסט יש איש מת או אישה מתה שיש לחפש , הדמות היחידה של המוות שהטקסט נידון להתייעד אליה ולסמנה . ז'אק דרידה , אוזנו של האחר " האהבה היא הזמן והמרחב שבו "אני" מעניק לעצמו את הזכות להיות יוצא דופן . ריבון בלי להיות יחיד אפילו . בר פיצול , אבוד , בטל ; אבל גם , ודרך ההתמזגות הדמיונית עם האהוב , שקול למרחבים האינסופיים של פסיכיזם על אנושי . פרנואידי ? באהבה אני בשיא הסובייקטיביות . ז'וליה קריסטבה , סיעודי אד , בד , כל שיח הוא אפוא , בעיקרו , שיח מאוהב ( גם כאשר הוא שונא , או מבטא שנאה . ( הסובייקט המדבר הוא לאלתר סובייקט מאוהב . מיכל בן נפתלי , "אחרית דבר , " בתוך סיפורי אד'נד , נוכחותו של המוות ביום פתיחת תערוכתה במוזיאון סטדליק באמסטרדם ישבה אביבה אורי סמוך למיטת חוליו של בן זוגה הנאהב והנערץ עליה , דוד הנדלר . דמותו מיזגה עבורה את הגאון , המורה שאמנותו שימשה כמופת ליצירה ולתרבות של זמנה , עם האהוב , קביים קיומיים להתנהל בעזרתם בעולם . הנדלר היה מושא תשוקה ומקור נחמה , מורה ושותף לחיים . בזמן פטירתו , כך מספרת בתה , שלפה אורי פנקס כתובות והחלה לרשום בקדחתנות את פניו השלוות ; אחר כך הוס...
To the book