ארגון סיפורי של תמונה: מחקר אמפירי אפרת ביברמן וישעיהו שן

הקדמה הרעיון שתמונה יכולה לייצג רצף של אירועים ולא רק אובייקטים , מצבי עניינים סטטיים או אירועים "מוקפאים , " אינו רעיון חדש , שהרי כבר אלברטי , בחיבורו ע '{ . הצ רר משנת , 1438 מניח את היסודות לגישה לפיה הציור הוא חלון אל מציאות בדויה . במהלך ההיסטוריה הציגו אסתטיקנים את התפיסה לפיה במקרים רבים המתבונן בתמונות המייצגות אירועים , "משלים" את מצב העניינים המתואר 2 בתמונה ומניח את מה שקרה לפניו ומה שיקרה אחריו . דוגמה בולטת לתפיסה זו מופיעה בספרו של לסינג , לאךקךאון ( לסינג , 1983 . ([ 1766 ] מדבריו של לסינג עולה כי הוא מניח מתבונן , שבהינתן לו הגירוי המתאים , ימשיך את רצף האירועים במוחו ; לכן , לטענתו , על האמן לבחור לצייר את הרגע הפורה : "פוריים הם רק אותם דברים המאפשרים משחק חופשי לכוח המדמה שלנו . ככל שאנו מרבים לראות , כן עלינו להוסיף עוד ועוד במחשבתנו . וככל שאנו חושבים יותר , כן עלינו לדמות שאנו רואים יותר" ( שם . ( לסינג ממשיך ומתאר את אופן הצפייה בציור של טימומאכוס , שממנו נשאר רק התיאור , שבו מצוירת מדיאה : " את מדיאה צייר לא בשעת הרצח אלא כמה רגעים לפני כן , כשעדיין נאבקות בליב...  To the book