מאחורי הפרגוד

רבים מתארים את יפן כארץ ללא מאבק מעמדי - חברה שיש בה הסכמה כללית והעובדים והמעסיקים מיישבים את חילוקי הדיעות בהרמוניה , שבה העובדים משתתפים בקבלת החלטות ומסתטרים בהתלהבות על הייצור . כיצד זה מתיישב עם התצפיות שלך - וכיצד זה מתייחס להשקפתך שהחברה המתפתחת עומדת להיות אי המונית . שוב , הדימוי הרווח הוא שטחי . מרבים לדבר על , wakai או יישוב מחלוקות , מרבים לדבר על הסכמה כללית . אבל אם היפנים כל כך מוכשרים לפתור בשלום את חילוקי הדיעות בתוכם , איך מסבירים את המחאות האלימות של החקלאים , הסטודנטים ואנשי הסביבה לפני כמה שנים , שכמעט החריבו את נמל התעופה נאריטה ליד טוקיו ? או את מחאות הסטודנטים בשנות ה , 60 או את האלימות בקרב קבוצות השמאל המכלות את עצמן בהתמדה ? ברגע שאתה מביט מאחורי הפרגוד , תמצא ביפן הרבה פחות הסכמה ממה שסבורים הזרים . כמה מאנשי הדור הישן מתלוננים על כך במרירות . קונוסוקה מצושיטה , לדוגמא , שייסד את " מאצושיטה אלקטריק , " התקיף את יפן של זמננו מפני ש"הא נשים מפולנים מאוד וכל אחד רודף אתרי מטרותיו שלו " . ומתברר שהדור הצעיר הרבה יותר אינדיבידואליסטי ומוכן פחות מהדור הקודם להק...  To the book