הארובה כמזכרת

אנו זקוקים לדוגמאות מוחשיות . קח את הייצור ההמוני . אין דבר יותר אופייני לעידן התעשייתי . אבל כבר עכשיו אנו עוברים ממשק של ייצור המוני וצריכה המונית למה שקראתי משק של אי המוניות . ( de-massifiction ) בייצור ההמוני המסורתי הציפו בתי החרושת את השוק בזרם של אובייקטים זהים , במליונים . במיגזר הגל השלישי , במקום ייצור המוני בא היפוכו : ייצור אי המוני , ייצור לטווחי זמן קצרים , אפילו על פי דרישה , ייצור של אחד אחד המבוסס על מחשבים ובקרה סיפרתית . אפילו כאשר מוציאים מליוני רכיבים זהים , הרי במקרים רבים הם מורכבים למוצרים מוגמרים על פי דרישה . אי אפשר להפריז בחשיבות הדבר . לא שהמוצרים עכשיו פשוט יותר מגוונים . תהליכי הייצור עצמם עוברים שינוי צורה . הארובה - אותו סמל של החברה התעשייתית עם קווי הייצור - הופכת להיות מזכרת גרידא . אנחנו עדיין חושבים על עצמנו כעל חברה של ייצור המוני , אבל במיגזרים המתקדמים במשק הייצור ההמוני הוא כבר טכניקה שיצאה מן האופנה . והרעיון שהתעשיות הישנות של הייצור ההמוני ימשיכו להיות תחרותיות עד אין סוף , מבוסס על התעל מות ממה שקורה באמת על רצפת בית החרושת . הטכנולוגיות ...  To the book