אמנות ההימנעות

הקהל אינו פוקד את אמן התענית ולא מתעניין עוד באמנותו . הוא נשכח בחצר האחורית של היריד , רובץ זנוח בתוך תאו , אך למרות זאת ממשיך לצום . יום אחד מבחין בו המשגיח ושואל : " עודך ישוב בתענית ? וכי מתי תחדל סוף סוף " ? " הכרח לי לישב בתענית . אין אני יכול אחרת . " אמנות הצום היא אמנות ההימנעות , כלומר אמנות פסיבית . אמן התענית נמנע מאכילה . אמנות זו אינה מפארת את הגוף אלא מנסה לגבור עליו . האמן מודע לאמנותו ולמגבלת הגוף . הגוף מאתגר אותו . באמנותו הוא מבטא מחאה נגד הגוף ונגד תרבות הגוף . מחאתו מכה על החזה הפיזי , החומרני , הכוחני , הצעיר , הארעי והחולף . הוא יודע שאט אט יגווע גם קול מחאתו , ושלפעולה שלו אין בעצם כל תכלית . 54 פרנץ קפקא , "אמן התענית , " בתור סיפורים , תרגום : ישורון קשת , הוצאת שוקו , תל אביב תשכ"ז , עמי . 198 המחאה מתקיימת גם בהיעדר קהל . אמנות ההימנעות מאזכרת את פעולת הנזיר המתבודד . האמן הנזיר מחזק את הממד הרוחני והאמיני על חשבון המאגר של חומרי גופו הדווה . הגוף הוא המגבלה של המופע בבואו לשמש כמעבדה להתנסות סופנית . בסיפור של קפקא איו התייחסות ליסוד של סכנה או חשש מאובדו ...  To the book