עדות

רחבת המעיין בעין כרם . השעה שש בערב , מוצאי שבת . תיירות מקומית . משפחות מחפשות שולחך פנוי לארוחת ערב . צליינים שבים מכנסיית הביקור . אני מחנה את הרכב ליד המעיין ומתחיל לפרוק את הציוד למופע , פורש את אביזרי הגוף על הכביש כמו בתצוגה ביטחונית של תחמושת וכלי לחימה . עוברי אורח מתקרבים . אין להם מושג מה עומד להתרחש שם , אבל הם מזהים את התכונה . זנב הטווס מעורר עניין בקרב הילדים : "אתה עומד לעוף " ? " אני עומד לעוף . " מרכיב על רגלי פרוטזות מעוצבות מרסיסי מראות שבורות . מהדק את רצועות העור . אחר כך מתקין את זנב הטווס . בודק את החיווט החשמלי , המגעים , הסוללות . לובש חגור עם מערכת סאונד שמכילה מגבר , מיקרופוני דש הצמודים לקרסוליים ושני רמקולים . כל האביזרים שלדיים . אני צריך לפשוט את החולצה . מהסס , חש חשוף . תפשוט וזהו . אני מסיר את החולצה ולובש שריון מטפורי שמוכר לכל אמן מופע . התביישתי ? לא . שבע בערב . עשרים איש , אולי שלושים , נאספים סביבי בקשת רחבה . עוברים ושבים חוצים את החלל שביני לבינם . משהו דוחק 43 הדס עפרת , קריאת ה , 0110 הוצג במסגרת האירוע מת מ 0 תתו מאה 1 ח ה 09 ט 1 רליה ? מרכ...  To the book