מחשבה טורדנית על יופי וכיעור

האם עלה הוא יפה או מכוער ? האם האבן יפה ? רגב האדמה ? טיפת המים ? משב הרוח ? השאלה מתחילה להישמע מיותרת , אפילו טיפשית . השאלה הזו , כשהיא מוצבת כחלק מסדרת שאלות על היפה והמכוער , מאפשרת התבוננות תבונית כביכול . האם ניתן להתבונן ביפה ? האם היפה אינו פעולה של העדפה , והמכוער - פעולה של דחייה ? האם ניתן לחוות ללא חיווי , ללא תיוג רגשי , ללא נקיטת עמדה או יחס אישי ? לחוות בשוויון נפש את היפר , או המכוער כשלעצמם , בלי קשר למה שאני חש כלפיהם . לנתק בין מושא הצפייה לחוויית הצופה . לפרק את מנגנון ההתערבות התודעתית , המציב מערכת סינון של טעמים , הרגלים ומוסכמות תרבותיות . ואחרי הכול , מה זה משנה אם רגב האדמה יפה או מכוער ? גם פעולה אינה יפה או מכוערת . העיסוק ביפה הוא אסתטי במהותו . למופע יש אמנם ערכים והקשרים אסתטיים , אך הם אינם תכלית הקיום שלו . ליצור מופע יפה או מכוער , פירושו לכוון לטעמם או לאי טעמם של הצופים . יש לכך חשיבות טקטית , מניפולטיבית , הנוגעת לאפשרות לנצל את טעמם של הצופים כדי לגרום להם לחוש / לחוות / לאמץ או לדחות מסרים .  To the book