התיעוד עומד בסתירה מוחלטת למטרות שהצבת לעצמך ולתוכנות שלך לגבי אמנות המופע . התיעוד כופה על המופע תבנית של סיפור בתור סיפור . פעולת הצילום מארגנת את סדר הפעולות . עצם הידיעה שאתה מתועד מעוררת אצלך דריכות ומחויבות . צילום הוא נקיטת עמדה . להעדיף צילום סטאטי או לנוע עם מצלמה על הכתף , לבחור זווית צילום , long-shot או צילום תקריב , לערור , להתערב בחומר , לייצג את זווית הראייה / שמיעה של הצופה או של האמן , להוסיף כותרות . המצלמה נוכחת , היא דמות . מתייחסים אליה . מתחשבים בדעתה . התיעוד כפעולה הוא אמירה על זמן . הוא מייצג מודעות לזמן . ליום המחרת . אתה מצפה ממנו שיעשה לר את העבודה , יציג אותר בהיעדרך . למה לתעד ? כל כוחה של פעולה בחד פעמיות שלה , בעובדה שהיא מתרחשת בזמן אמת , שהיא כובלת אליה את הפועל בעבותות הרגע . שמשהו קורה באמת , כאן ועכשיו . שאלת , אבל אתה יודע את התשובה : אתה רוצה להיות זמין , מתוקשר , נוכח . אתה מחליף הווה באשליה של נצח , ומסתכן באיבוד תחושת הזמן . התיעוד הוא פעולת תיווך , המקטינה חיכוך . היא מרחיקה / מנכרת / מנטרלת את המופע מהנפיצות שלו .
To the book