ראשיתה של תקופה חדשה

בסוף שנת 1944 נמצאה ההזדמנות לסילבר להוציא אל הפועל את האסטרטגיה הדו-מפלגתית שלו . ביסודה עמדה הטענה שהציונים לא התחייבו להיות נאמנים לשום מפלגה , וכך יוכלו לזכות בהון פוליטי בשנת בחירות . באותו הקיץ עברה החזית המדינית הציונית לשיקגו , שם התכנסו הוועידות הארציות של המפלגה הרפובליקנית והמפלגה הדמוקרטית . סילבר סבר שמוטב להשיג הצהרה פרו-ציונית איתנה , ואחר-כך להשתמש בה כדי ללחוץ על הנשיא בעזרתו של מועמד האופוזיציה , המושל תומאס א' דיואי . ארתור לוריא , מזכיר מועצת החירום , נשלח לאולבני , בירת מדינת ניו-יורק , כדי לסייע למושל דיואי לנסח הצהרה התומכת בהקמת הקומונוולת . הצהרה זו השמיע לאחר מכן בוועידת המפלגה הרפובליקנית . בראש המשלחת הציונית לוועידה עמדו סילבר וניומן . הם שכנעו את הנהגת המפלגה הרפובליקנית לא רק לתמוך בהצעה להקים "קומונוולת חופשי ודמוקרטי" כאדץ 70 י- אל , אלא גם להוקיע את רוזוולט על שנמנע מלדרוש שבריטניה תעמוד בהתחייבויותיה הכלולות בהצהרת בלפור ובמנדט . סילבר ביקש ממועצת החירום שתסכים בפומבי לסעיף זה במצע . כמה מנהיגים בהסתדרות ציוני אמריקה , ובהם סטפן וייז וישראל גולדשטיין ...  To the book