כדי להתגבר על הקשיים ולהעניק לציוני ארצות-הברית סמכות לדבר בשם כלל הציבור היהודי , החליטו וייצמן ווייז לנצל גם את שירותיו הטובים של הנרי מונסקי , נשיא מסדר בני-ברית , אשר הביע את נכונותו לארגן כינוס מכין של ארגוני-החברים היהודיים בארצות-הברית כדי לדון בשיקום של יהודי אירופה לאחר המלחמה . ואמנם השתתפו בוועידה , שנתכנסה 24-23-ב בינואר , נציגי כל הארגונים שהוזמנו , חוץ מן הוועד היהודי-האמריקני וועד הפועלים היהודי . הוועידה החליטה לכנס עצרת יהודיתאמריקנית , אשר תגבש "תוכנית משותפת לפעולה בבעיות הבתר-מלחמתיות . " זו היתה ראשיתו של מאבק להשגת תמיכתו ה"רשמית" של הציבור היהודי בארצות-הברית בתוכנית בילטמור . אמנם נתסכמו פעולותיו של וייצמן בארצות-הברית בשנים 1943-1942 בכישלון מוחלט . אך משימות אלו היו פתח לתקווה בעתיד . את ביצוען הטיל , כמו בן-גוריון לפניו , על שכם ציוני ארצות-הברית . בן-גוריון חזר ממסעו בארצות-הברית נחוש בהחלטתו לעשות את תוכנית בילטמור לתוכנית המדינית של התנועה הציונית לאחר המלחמה , ועל כך נאבק בהצלחה בהנהלת הסוכנות ובוועד הפועל הציוני המצומצם . וייצמן לעומתו עזב את ארצות-הברית...
To the book