המאבק על הקמתו של סניף הנהלת הסוכנות בארצות-הברית

לכאורה היתה עזיבתו של בן-גוריון ניצחון לוייצמן ולתומכים בו . אך לא כך היו הדברים . תוכנית בילטמור נעשתה לקו המדיניות של התנועה הציונית בארצות-הברית . המנהיגים הציונים שם הרגישו שהמדיניות החדשה היא מדיניותם שלהם , ועליהם מוטל לנהל את המערכה להגשמתה , מכל מקום בארצות-הברית . סכסוך וייצמן-בן-גוריון לא הוכרע לטובתו של איש מהם , אך בסיס כוחו של בן-גוריון היה בארץ-ישראל , ואילו וייצמן ניסה לבסס את מנהיגותו בארצות-הברית , וכך נפגע קשה יותר . בן-גוריון , אף שמנהיגותו לא נתקבלה על ציוני ארצות-הברית , העניק למנהיגיהם 44 כיוון-דרך והשראה , ' ואילו תדמיתו של וייצמן נתערערה . בריאותו הרופפת , תלישותו מן הפעילות הציונית השוטפת בשל עיסוקו במחקריו הכימיים , חוסר התנופה וחוסר העקיבות במדיניותו , מנעו אותו מן המעמד שציפה לזכות לו בקרב ציוני ארצות-הברית . גם ניסיונו להקים סניף של הנהלת הסוכנות בארצות-הברית נתקל בהתנגדות של מנהיגי הארגונים הציוניים , כיוון שראו בכך ניסיון לכפות עליהם מרות חיצונית . הרוח החיה בפעולות להקמת המשרד היה הד"ר נחום גולדמן . בעיקר פעל בקונגרס היהודי העולמי , שימש יושב ראש ההנהלה ...  To the book