הוויכוח סביב שאלת המחאה הציבורית

עיכובים אלה ודומיהם אין מקורם רק בחוסר יעילות , בחלוקת סמכויות לקויה או בשלומיאליות , אלא בשאלה ראשונה במעלה , שנגעה למדיניות הוועד וציוני אמריקה כולם כלפי בריטניה . ציוני ארצות-הברית מצאו עצמם נתונים בדילמה קשה , והיא מצאה את ביטויה בדיוני הוועד : מצד אחד חששו מלפגוע בבריטניה על-ידי פרסום הפרשה , מצד אחר לא היה אפשר לצפות כי הקהילה היהודית בארצות-הברית תשב באפס מעש לנוכח הטרגדיה . הבעיה נתחדדה עוד עקב אזהרה ברורה בנדון שהתקבלה משגרירות בריטניה בוושינגטון . בשיחה בין ישעיהו ברלין למזכיר הוועד , א' לוריא איים ברלין כי השגרירות תראה בכל מתקפה ציבורית על בריטניה בעניין אסון "סטרומה" "הצהרת 36 מלחמה . " ניומן קרא לוועד להתכונן למצב מעין זה . אך התנועה הציונית האמריקנית , כתנועה הציונית כולה , עדיין לא קבעה באותה העת את עמדתה כלפי בריטניה , והפחד מפני האיום הבריטי השפיע על רבים . גם דוד בן-גוריון , אשר נמצא אז בארצות-הברית , שכנע את הוועד שלא לפעול כנגד בריטניה . טיעונו היה מוזר ביותר : לדעתו לא היה כל הבדל בין פרשיית "דאריין " 2 ( אשר מעפיליה היו עצורים יותר משנה בעתלית ) לבין טביעת "סטרומ...  To the book