|
|
פרק זה מסתמך על פרויקט מחקרי נרחב , שבמסגרתו נוהלו ראיונות עומק עם יותר ממאה ישראלים וישראליות יהודים ילידי ישראל , בני עשרים עד חמישים , המגדירים עצמם מסורתים . כבר התבססהי בעבר על ראיונות אלו לצורך ניתוח העמדה המסורתית ( ידגר , ( 2010 אך בפרק זה אסתייע בהם לבחינת החילוניות מנקודת המבט המסורתית . הזהות המסורתית בישראל נחשבת זהות פריפריאלית , לפחות בכל הנוגע להון הסמלי , התרבותי והחברתי שלה . בהיותה כזאת היא נבנית ומתעצבת אל מול דימוייהם של שני קוטבי הזהות הדומיננטיים : החילוניות והדתיות . מסורתים רבים קרובים קרבה אינטימית לעולם המוגדר חילוני , אך הם גם מכירים היכרות בלתי אמצעית את העולם הדתי . "הדתי" ו"החילוני" - הגדרות פשטניות משהו שאינן מבטאות את המורכבות המאפיינת את מבני הזהות האלה - הם אחרים קרובים הממלאים תפקיד בולט בראייה העצמית של המסורתי . אחת המרואיינות שלי הציעה להבין את החילוניות והדתיות באופק זהותי שביחס אליו מתבררת העמדה המסורתית . כפי שטענתי לעיל , המסורתיות אינה קטגוריית ביניים שיורית או היברידית , מעין "עצמי חסר" שמסתמך על שני דימויים דומיננטיים של "עצמי שלם" לצורך הג...
To the book |
|
|