הקדמה

בספר זה אציע עמדה ביקורתית , מנקודת מבט מסורתית , על החילון והחילוניות בישראל . אבחן בו כמה מרכיביה המרכזיים של הזהות החילונית הדומיננטית בישראל , ואיעזר לשם כך בתובנותיו של השיח העכשווי של ביקורת החילון , המציג את החילון כתזה סוציולוגית וכנרטיב היסטורי . ביקורת החילון והחילוניות אינה חדשה בזירה הציבורית בישראל , והיא נשמעת בעיקר מקצהו האחד של המבנה הדו קוטבי דתי-חילוני : זוהי ביקורתם של אלו שמגדירים עצמם "דתיים , " כלפי אלו שמוגדרים "החילונים" ( כמעט תמיד בה"א הידיעה , לציון קבוצה שלמה , הומוגנית , שטיבה ידוע היטב לשומע . ( ביקורת זו מוכרת היטב לכל מי שנחשף לדיון התקשורתי על "מלחמת התרבות" ועל "השסע הדתי-חילוני . " היא מציגה את החילוניות כתרבות ריקנית , ומסווגת אותה לעתים כאחר המוחלט , המייצג כפירה מרושעת לשמה . ביקורת זו היא רכיב מרכזי בבנייתו של האני הקולקטיבי ( המוגדר "דתי , " "חרדי" או "אורתודוקסי , ( " ונדמה שהיא תורמת להבנת הזהות הדתית בישראל יותר משהיא שופכת אור על החילון והחילוניות . כאמור , אציע כאן נקודת מבט אחרת לביקורת החילון והחילוניות , נקודת המבט המסורתית . המסורתיות מת...  To the book