ב. האישי הוא הפוליטי

עיקרון פוסט-מודרניסטי נוסף באמנות הדור הראשון היה מיטוט הגבולות בין הפרטי לציבורי , ברוח סיסמת התנועה לשחרור האישה : "האישי הוא הפוליטי . " בשעה שזרמים מודרניסטיים כמו המינימליזם שלטו ברמה והעדיפו ערכים כמו אוניברסליות , אזרו האמניות הפמיניסטיות אומץ ויצרו אמנות חדשנית בעלת גוון אישי . אמניות רבות בחרו לספר סיפורים "קטנים , " אישיים , מחיי היום-יום שלהן , לעתים אפילו בקטעים מנותקים ולכאורה נטולי הקשר , טקסים חוזרים ונשנים , תיאור פעולות ביתיות , קטעי יחסים . גם האמנות הפוסט-מודרניסטית שואפת לבטל את הנרטיבים הגדולים , האבסולוטיים , את האמיתות הגדולות של החיים , ותחת זאת בוחרת לאמץ דרך הבעה שהיא לא פעם אנקדוטאלית , "קטנה" ואישית . דוגמה קולעת לעיקרון זה מבטא המיצג מנילה פנימית משנת 1975 של קרולי שנימן ( תמונה , 8 עמוד ( 41 שעסק בתיאור נרטיב אישי . הטקסט שחיברה והקריאה עסק במסכת יחסיה עם בן זוגה ובהתמודדויות שחוותה במהלך הקריירה האמנותית שלה . אלו נושאים פרטיים , אישיים , שנדמים לכאורה כמתאימים לשיחה אינטימית בין חברות , ומנוגדים לנושאים נשגבים ומודמים מחיי היום-יום כגון ענייני מוסר ומלחמ...  To the book