ב. כבנות ולא באימהות

הסבר נוסף לחסרונו הכמעט מוחלט של ייצוג אם באמנות פמיניסטית העלתה חוקרת האמנות האמריקנית אן קפלן . ( Kaplan , 1983 ) היא טענה , בהסתמכה על הגות פסיכואנליטית ופמיניסטית , כי לא ניתן להתייחס לאימהות במונחים אחרים מאלה שמקורם בצרכים הפטריארכליים , המבוססים על חרדות אדיפאליות ועל פנטזיות זכריות . לפי גישה זו , הטיפול האינטנסיבי של האם בילד מותיר בזיכרונו איום מצמית , של ציפייה וחרדה - האם יקבל או לא יקבל ממנה מספיק מזון ותשומת לב - עד כי יש צורך להרחיקו ולהחליפו במיתוסים הנעים בין מיתוס האם הטובה והמקריבה ובין המיתוס של האם הטורפת , המזניחה והסדיסטית . הפסיכואנליזה הקלאסית הפטריארכלית , שמייצגה המשמעותי הוא פרויד , מתייחסת לאישה באחד משני אופנים - דמות מסרסת ואומניפוטנטית , או דמות כנועה ומנוצלת שדינה דממה , התעלמות והשכחה . האמניות הפמיניסטיות , הסבירה קפלן , לא ניסו להתמודד עם דימוי האם המסרסת או הכנועה ולשנותו , משום שהן עצמן היו בשלב המרד נגד האם , שנתפשה כגורם המטמיע בילדים את ערכי הפטריארכיה . לפמיניזם , מסבירה קפלן , הגענו כבנות ולא באימהות ( עדיין , ( כבנות המזדהות עם דמות האב ולא ע...  To the book