א. האימהות כאובייקט

עבור אמניות הדור הראשון , קשה עד בלתי אפשרי היה לשנות את דרכי התיאור של האם שנוצרו במהלך הדורות באמנות המערבית ( והמסורת הפטריארכליתנוצרית ) ולהילחם במופעיה המסורתיים . התערוכה הו-מאמא שהוצגה במוזיאון רמת גן בשנת , 1997 בחנה את ייצוג האם באמנות ישראלית עכשווית . במאמר "היבט היסטורי ( אפשרי ) לייצוג האם , " מתארת החוקרת הדרה שפלן-קצב את הדבר ככשל בסיסי של האישה היוצרת , במיוחד זו היוצרת את הייצוג האימהי : "האימהות תמוקם כמעט תמיד כאובייקט וכערך בגוף העבודה , ותשמש מושא למבט הגברי עליה . לאישה היוצרת אין כמעט כל אפשרות להביט בקיומה כאם ועדיין להישאר בתחום המכובד של היצירה האמנותית הרוחנית והתרבותית" ( שפלן-קצב , . ( 23 : 1997 בפרט , שפלן-קצב מחדדת את הבעייתיות העולה מעיסוק בתיאורי האישה ההרה וקובעת כי "מנקודת מבטה של החברה , גוף האישה ההרה אינו שייך לה , הוא פונקציה של הסדר הסימבולי והאישה שבאם היא בת ערובה . כך , האימהות נתפשת יותר כפרויקט חברתי ותרבותי מאשר אישי ופרטי" ( שפלן-קצב , . ( 23 : 1997 כלומר , נשים התקשו להתייחס לאובייקט המנוכס והמרוחק של האימהות בכלים אמנותיים סובייקטיביים ו...  To the book