|
|
בהמשך לשיח התיאורטי הפמיניסטי הנרחב שנכתב במהלך שנות השבעים בנושא האימהות , אפשר היה לצפות לעשייה אמנותית פמיניסטית בנושא בסדר גודל דומה - כפי שהתרחש באופן אוסמוזי בין תחומי ההגות והאמנות הפמיניסטיים האחרים ( בנושאים כמו אלימות נגד נשים , גזענות נגד נשים שחורות , שיח אנטימלחמתי , וכיוצא בזה . ( אולם לא כך אירע . אמנם , בתחילת המאה 20-ה כבר נמצאו מספר אמניות , שלא היו פמיניסטיות במוצהר , אך היו ערות ורגישות לזכויות נשים ולרווחתן , והן יצרו , בין השאר , עבודות בנושא של יחסי אם-ילד . בהן היו מרי קאסאט ( Cassatt ) האמריקנית ; ברט מוריסו ( Morisot ) הצרפתייה ; פאולה מודרסון-בקר ( Moderson-Becker ) הגרמנייה ; קתה קולביץ' ( Kollwitz ) הגרמנייה , ופרידה קאלו ( Kahlo ) המקסיקנית . אולם היו אלה קולות בודדים בתולדות אמנות הנשים . דווקא באמנותן של בנות הדור הראשון של שנות השבעים בארצות-הברית , בתקופה שבה התאחדו לראשונה רעיונות המהפכה הפמיניסטית עם עשייה אמנותית עשירה ונלהבת , נעדר כמעט לחלוטין נושא האימהות מיצירתן של פמיניסטיות . מדוע לא ניצלו האמניות את הלגיטימציה המחודשת שהוענקה לקול הנשי האותנט...
To the book |
|
|