בזה מגיעים אנו אל הפרשה האחרונה של המסע' למחזה האימים שנערך במדינת מארוקו בשנת . 1790 רצה הגורל ורומאנילי לא רק חזה בו' אלא יכול היה אחר כך לצייר את זוועותיה . באסרו חג של פסח נ ' [ 127 היינו ב 7 באפריל ' 1790 חוזר רומאנילי לבית מגוריו ורואה שדייריו שרויים בהתרגשות יתירה : דלתות הבניין נעולות' הנשים סגורות בחדריהן' כני הישיבה מתלחשים איש עם רעהו . שניים מן האחים גדליה עוזבים את הבית ועולים על אוניה הולאנדית העוגנת במוגאדור . יעקב ראש המשפחה פוקד על רומאנילי להעתיק מכתבים בחדרו האישי ומציב שומר מזוין לשמור עליו . אח אחר שולח אנשים שישכבו יחד עם האורח' ומחל ק לכולם כלי זין . רומאנילי מוכה התדהמה מפציר למחרת באברהם בךסעדון' ראש בני הישיבה שבבניין' ושואל לפשר הדבר . וכך נודע לו שממאזאגאן הגיעה השמועה על מותו של הסולטאן מוחמד . כל חילוף של שלטון במדינה פרימיטיבית זו עלול היה לעורר זעזועים ומהומות : על אחת כמה וכמה כשהמדובר במלך' שהשאיר אחריו לא פחות מעשרה בנים ! גם רומאנילי חושב על הצלת נפשו ועולה בערב באותה אוניה שבה כבר מצאו מקלט אחדים מאנשי ביתו . אלא שביום השלישי מגיעה אליהם איגרת מן 3...
To the book