מתוך מגוון הגישות , הדגשים וההעדפות , שבמשפחת החינוך ההומניסטי , חשוב להפיק יישומים שמשכילים ליצור שילובים נאותים או מידתיים בין המורשת הקלאסית-תרבותית של החינוך ההומניסטי ( בעלת המאפיינים הנורמטיביים , התובעניים והכלל-אנושיים ) לבין הגישות המודרניות והפוסט-מודרניות ( בעלות המאפיינים האינדיווידואליסטיים , הפלורליסטיים והרב-תרבותיים . ( בחינוך , כמו בחיים עצמם , יש ליצור השלמה משלבת ומאזנת ולא בחירת " או / או , " שמחייבת גישה אחת ושוללת את האחרת . כך , למשל , נגינה מרגשת בגיטרה , עיצוב מוצלח של רהיטים או בישול ארוחה טעימה אינם מן האפשר ללא הכרת המרכיבים הבסיסיים הנחוצים להשגת האיכויות המבוקשות בתחום הנתון , וללא מיומנות במימוש האיכויות הללו הלכה למעשה ; אך מעבר לזאת , כל התרוממות אל המעולה והמשובח מחייבת חריגה מן הסטנדרטי והרווח לקראת תרומה לתחום העיסוק או היצירה או טביעת חותם אישי של האדם , המקנה בחירותו וביצירתיותו טעם , פשר או מראה מיוחד לפרי עמלו . הוא הדין בחינוך ההומניסטי : התשתית הבסיסית היא התרבות והדעת המשותפת , ואילו הפיתוח הוא היצירה ושיקול הדעת של היחיד : ללא דעת אין שיקול ה...
To the book