אינטלקטואלים

את הדיון במאפייני הפיתוח האינטלקטואלי של מורים ושל מתבשרים להוראה אבקש לפתוח בשתי אמירות מתריסות . האחת : אם יש בחינוך דבר עצוב יותר מחסרון הכיס של המורים , הרי זו דלות הרוח . האחרת : הצדק עם המאפיינים את תקופתנו כעידן המידע , אך בה במידה , הצדק עם אלה המבקרים את תקופתנו כעידן של אתוס נעדר חוכמה ( ברוח הביקורות של ניטשה , של אורטגה-איגאסט , של וויטהד , של ת"ס אליוט , של מרקוזה ושל ארנדט . ( נבהיר בקצרה את ההיגדים האלה . כאשר , בספר דלדולה של הרוח באמריקה , מתריס אלן בלום נגד בגידת אנשי הרוח והשטחת התרבות , הוא מצביע על כך , שהמחיר אשר משלמים בני תרבות המערב תמורת הסגידה לפוזיטיביזם האמפירי ( האמונה שרק המדיד נחשב ) מכאן ולפוסטמודרניזם רלטיביסטי מכאן ( האמונה שכל דבר הוא שווה ערך לכל דבר אחר , ( הוא היעלמותה של חוכמה הומניסטית : זו שמקורותיה הם התשוקה להרבות בעולם את האמיתי , את הטוב , את הצודק ואת היפה ; זו שבאה לידי ביטוי ביצירות המופת של ההגות , של המוסר ושל האמנות ; זו שתכליותיה הן חיים נבונים , עושר תרבותי והגינות חברתית . וכך גם בשתי הדוגמאות האלה : כאשר המשורר ת"ס אליוט מתריס בשי...  To the book