מקום אחד, זיכרונות שונים: המקרה של יעדמיעאר טובי פנסטר

באספה אמרתי שהשכונה הדרומית מתחלקת לשניים : חלק אחד - עד הגדר הקיימת - זה מין שטחים חקלאיים , [ והחלק השני הוא ] מה שרואים בעיניים [ החורבות של מיעאר , [ ואסור לנגוע כי זה היישוב שהיה קיים . דיברתי על פשרה , מספר בתים שאין מניעה לבנות אותם למרות שעולים על עצי יער , אבל להגיע לפשרה [ ... ] הרוב אמרו "מה זה מיעאר , מה זה יער , אתם השמאלנים" וקיבלו ברוב קולות מוחץ החלטה לבנות בדרום . רותי אמרה : "אני לא אגור כאן , " ועוד שניים דיברו ואמרו שאי אפשר לבנות על חורבות מיעאר , זה יצית את השלהבת . לבסוף הצביעו שבעה נגד התוכנית וחמישים בעדה ( חנה , 28 באוגוסט . ( 2003 בציטוט זה מתארת חנה , תושבת היישוב הקהילתי יעד , את האספה שדנה בהרחבת היישוב על חורבות הכפר הפלסטיני מיעאר . תיאורה משקף היטב את אחד הנושאים המורכבים בישראל כיום : תכנון ופיתוח יהודי אל מול שרידי העבר הפלסטיני . קונפליקטים מסוג זה אופייניים לסביבות חיים רב תרבותיות בעידן הגלובליזציה , ולפיכך פותחו תפיסות תכנון המבקשות להתמודד עמם . בפרק זה אדרש בעיקר לתפיסת התכנון הטיפולי ( therapeutic planning ) שמפתחת סנדרקוק , ( Sandercock 2003 )...  To the book