מבוא החולף בצומת גולני בדרכו לטבריה לא ימצא סימון או שלט המפנים לשרידי הכפר לוביה ששכן מעל לצומת עד לפני כשישים שנה . לוביה אינו מופיע גם במפות הרשמיות של ישראל , ואף על פי כן , לשתי הקהילות , הישראלית יהודית והפלסטינית , זהו אתר של זיכרונות מתחרים שנויים במחלוקת . בני הקהילה הפלסטינית של לוביה בישראל ובגלות זוכרים את הכפר כנקודת ייחוס בהגדרת זהותם , ועד היום הוא מוקד לערגה לשיבה אפשרית . בד בבד , בני הקהילה הישראלית יהודית רואים ביער לביא , זה שניטע על שרידי לוביה , אתר נופש קרוב לאתר ההנצחה לחיילי חטיבת גולני . מאמר זה י דן בהצעה לשימור אתר לוביה , הכפר הפלסטיני ההרוס . לוביה משמש לי כמקרה מבחן לתפיסה שיש לראות במורשת הבנויה של הפלסטינים בכלל ובמורשת הכפרים ההרוסים בפרט חלק בלתי נפרד משיח השימור בישראל . ההתעלמות ממורשת זו , הכחשתה והרחקתה הופכות את האתרים האלה לפצע פעור במרחב ובזיכרון הקולקטיבי הישראלי . במאמר אשתמש בכלים מתחום שימור אתרי מורשת תרבות כדי לעמוד על תפקידו של השימור ככלי חברתי ותרבותי להבניית זיכרון קולקטיבי הומוגני מצד אחד , וככלי מקצועי שיכול לאפשר הכלה רב שכבתית של...
To the book