עכשיו יש גשר ביניהם: השביל המחבר בין יד ושם להר הרצל ג'קי פלדמן

מבוא מצבות זיכרון וחלקות צבאיות נתפסות לא אחת כמגלמות זיכרון סטטי וממסדי , ומופעיהן במרחב ובאדריכלות נחשבים שמרניים . ( James 2006 ) ואולם , מצבות זיכרון מפתחות קריירות , שכן השינויים המתחוללים בנופים שסביב אתרי ההנצחה ובפעילות הטקסית הנערכת בהם משקפים תמורות 1 היסטוריות בגישה לרעיון המוות וההקרבה על מזבח הלאום . אני מבקש לטעון שמבט דיאכרוני והשוואתי על המרחב המונומנטלי ועל השינויים המתחוללים בו עשוי לשאת תרומה ייחודית לחקר ההנצחה הלאומית 2 בת זמננו . במאמר זה בחרתי להתמקד ביחסים הגיאוגרפיים והפרפורמטיביים שבין שני אתרי הנצחה איקוניים בחברה הישראלית השוכנים זה בצד זה בהר הזיכרון בירושלים : מתחם יד ושם , המנציח את זכר השואה , ובית העלמין הלאומי והחלקה הצבאית בהר הרצל . ראשית , אדגים את האופן שבו הקישור שהבנתה הציונות בין השואה , ייסוד מדינת ישראל ומאבקה של ישראל באויביה שכניה הערבים מגולם כחוויה גופנית . שנית , אטען ששינויים בנופי הזיכרון משקפים שינוי ביחס לגבורה ולקורבנות בתקופה של טרור אורבני ומלחמות לא קונצנזוסיאליות , וכן ביחס למולדת בתקופה של היחלשות האידיאולוגיות הלאומיות . שלישית...  To the book