זיכרון, שייכות והתנגדות: המאבק על המקום בקרב הערבים הבדווים בנגב ספא אבורביעה

מבוא מבקר הספרות אנטון שלחת אומר שחלומו של הפלסטיני הוא הבית שמעבר לגבול : "בעולם חי האדם במקום מסוים , בעוד שאצל הפלסטיני המקום חי בתוך האדם" ( אצל רובינשטיין . ( 12 , 1990 תיאור זה מבטא בחדות את עוצמת החיבור של הפלסטינים לאדמתם , הנובע מתחושה של קשר דם כלפיה כבעליה 1 הישירים . שורשיותם ושייכותם המסורתית של הפלסטינים אל המקום מתבטאות בזיקה עמוקה לבתיהם , לכפריהם ולרכיבים קונקרטיים של המרחב , כגון חלקת השדה , עץ הזית , הגזוזטרה ובור המים ( שם , . ( 15 זיקה זו משתקפת גם בתיעוד חייהם בכפריהם שנהרסו ובאדמתם האבודה , לא רק כפי שהיא זכורה להם מהעבר , אלא גם כפי שהיא היום , במציאות ההווה הכרוכה בנישול ובעקירה . ( Slyomovics 1998 ) המאבק על המקום בישראל מתבטא בשני מערכי פעולות מרכזיים : מחד גיסא , הבניית הגמוניה יהודית ציונית לאומית מלמעלה , המדירה ומוחקת שרידים 2 מההיסטוריה הפלסטינית באמצעות שיח ופרקטיקות רשמיים וממוסדים המעצבים את המרחב כאילו היה תחת בלעדיות יהודית ; ומאידך גיסא , הבניית 3 הזיקה של הערבים הבדווים לאדמותיהם דרך פרקטיקות מרחביות מלמטה , . 1 מורפי ( Morphy 1995 ) מציין שהאדמה ...  To the book