שוכני-יער קודמים ואורחי־חורף

עברו עלי כמה סופות שלג עליזות , ואני ביליתי כמה ערבי חורף שמחים ליד האח , שעה שבחוץ השתולל השלג ואפילו יללת הינשוף נאלמה . במשך כמה שבועות לא פגשתי בטיולי אלא מאותם האנשים המעטים , שבאו לחטוב עצים ביער ולהביאם אל הכפר במגררה . אבל איתני הטבע סייעו בידי לעשות שביל בשלג העמוק ביותר שביער , שכן לאחר שעברתי בו פעם אחת נשב הרוח בעלי האלון והשירם ואלה כיסו את עקבותי ובספגם את קרני השמש המסו את השלג , וכן לא זו בלבד שעשו מפםעה יבשה לרגלי ד אלא אפילו בלילה היה הקו הכהה שלהם למורה דרד לי . לשם חברת בני אדם נאלצתי להשביע ולהעלות אלי את שוכני היער הקודמים . לפי זכרונם של כמה מבני עיירתי היתה הדרך , שלידה עומד ביתי , מלאה הדי צחוקם ולהגם של תושבים , וגם החורשה שעל גבולו היתה נקודה וברורה גינות וב תי מגורים קטנים , אף על פי שבימים ההם סגר עליהם היער הרבה יותר מאשר בימים אלה . בכמה מקומות , עד כמה שזכרוני שלי מגיע , היו האורנים מגרדים את שני צדי הכרכרה העוברת ביניהם , ונשים וטף אשר נאלצו לעבור כאן לבדד וברגל בדרכם ללינקולן עשו זאת מתוך פחד , ועל הרוב עברו מרחק רב בריצה . אף כי לא היתה זו אלא דרך ...  To the book