חיים של צמצום

בשעה שכתבתי דפים אלה—או , ליתר דיוק , את מרביתם שוכן הייתי בדד ביער , בריחוק של מיל אחד מכל שכן אחר , בתוך בית שבניתי T לי על גדות אגם וולדן בקונקורד שבמדינת מסצ'וסטס , וחי לי על יגיע כפי v בלבד . שתי שנים ושני חודשים עשיתי שם . כיום שוב אדם מן היישוב אני . לא הייתי בא להטריח קוראי שיתנו דעתם על ענייני , אילמלא אותה חקירה ודרישד , מפורטת שערכו בני עיירתי על אורח חיי ; חקירה ודרישה זו , יש שיראו כאן עניין שאינו נוגע להם , אך אני לא כן עמדי ו אדרבה , משאני נותן דעתי על המסיבות , הריהו בעיני טבעי ביותר ואף נוגע להם . היו ששאלו מה נמצא לי למאכל ; אם לא העיקה עלי הבדידות ; אם לא פחדתי , וכיוצא באלו שאלות . אחרים התאוו לדעת מה חלק מהכנסתי הקדשתי למטרות צדקה ? , ואחדים בעלי משפחות גדולות שאלו כמה ילדים עניים פירנסתי . לפיכך יםלחו נא לי אלה מבין קוראי , שאין להם שום עניין מיוחד בי , אם אנסה להשיב בספר זה על כמה מן השאלות הללו . ברוב הספרים נדחה השימוש ב'אני , ' כלומר בגוף ראשון , ואילו בספר זד . יתקיים 1 ובכך בעיקר , בהבלטת האני , כל ההבדל שבינו לבינם . דרך כלל אין אנו זוכרים , שהגוף הראשון סו...  To the book