בין שיגרה לחידוש

[ א ] המחזה העברי ההיסטורי מיטלטל בדרכי השיח בין שיגרה לחידוש . כמו באספקטים אחרים של הצורה נוטים המחזאים לבסס את הדו שיח על שגרות שונות תוך ניסיון להתאימן לצורכי המהוה וללשונו . שגרות אלה הן מתחומים שונים . בתחום מבנה השיח הם המונולוגים לסוגיהם ( שיח של אדם עם עצמו , שיח ארוך בפני דמות שנייה , אפוס טרופה ) והדיאלוגים לסוגיהם ( הסטיכומיתיה , הדיאלוג האידיאולוגי הארוך , ( או צורות משנה שונות ( דיבור אגב , וכד . ( ' מעמדן של שגרות אלה בתבנית המחזה תלויה ביחס הכמותי שבין הסוגים השונים ( מונולוג-דיאלוג , ( ובתיפקודן ביחס לגורמי-עיצוב אחרים . בגוף השיח נזקקים מחזאים , שלשון שיחם היא לשון הפיוט , לשורה ארוכה של מוםכמות לשון : צורות חזרה ריטוריות , הציור הפיוטי , המשקל והחריזה . באלה תלויה מקוריותו או שיגרתיותו של השיח . בדיוננו נתרכז בעיקר באותן מוסכמות הממלאות תפקידים דראמאטיים בשיח , ובעיקר בציור הפיוטי . [ ב ] בדרך השיגרה הלך י . ל . לנדא . לנדא אינו מחדש את המוסכמה , אלא אדרבה , מבליט את המוסכם ומטשטש את החיוני . אתה למד על כך מדרך שימושו במונולוג . דרכו של המונולוג שהוא שובר את מהימנות...  To the book