סיכום

בסיכומו של פרק זה יש להפנות את שימת-הלב אל ההתאמות בין טיפוסי הארגון של החומר לבין טיפוסי המבנה של המחזה . הגישה הנוטה להשגרה תיאטרונית של החומר המקראי והבתר מקראי מעמידה את הטיפוס של 'המילודראמה האידיאית / אם העודף האידיאי האופייני למחזה העברי מזדווג עמה , ושל 'המחזה התיאטרוני / אם המחזאי אינו מרכיב 'השקפות אידיאיות' על המבנה הקונבנציונאלי . גישה ארכיטיפית אל החומר מעמידה את המחזה ש'תהליכו' עדיף מפעולתו ; תפיסה כרוניקאלית אפיזודית של החומרים - את מחזה 'דברי הימים . ' העמקה סמלית של החומר המנתקת את החומר ממקורו , או מעמיקה אותו לצד הארכיטיפי , מעמידה את ה'מחזה האכספרסיוניסטי / המחזה הלירי מקורו בגישה המוותרת לחלוטין על אופיים ההיסטורי של החומרים . המבנים שנוצרו בדרך זאת מסבירים במידה רבה את דיוקנו האמנותי של המחזה העברי ההיסטורי . בדרך כלל מקיף המחזה ההיסטורי , כפי שכבר ראינו , קשת מגוונת של נושאים מושגיים ונוטה לגילום המילודראמאטי השגור של הנושא ההיסטורי . החולשה התיאטרונית בטיפול בנושא ההיסטורי יוצרת פער בין התהליך לבין מימושו . הנושאים אינם ממומשים בפעולה אלא מלווים אותה , והטכניקות...  To the book