המילודראמה ה'תיאטרונית'

נא ] בשני הסוגים שנידונו עד כאן מצינו אספקטים תיאטרוניים רבים , ואולם , היומרה האידיאית קלקלה את השורה וה'פעולות' התיאטרוניות לא הגיעו לביטוי מלא , ביצירותיו של לנדא בלטה האינטריגה ביאחרית ירושלים' וב'הורדוס / אך טושטשה על-ידי המגמות שנתגלו בטכניקות הפרשניות . יוצרים כקבק וטשרניחובסקי לא שמרו על אחדות הפעולה ואף על פי שיפעולות' רוויות מתח , חשד ואירוניה לא נתגבשו לכדי רמה תיאטרונית נאותה . כהן שפע תחבולות תיאטרוניות . מחזותיו עשירי תככים , חזיונות , ( Spectacles ) וטעוני מטען קומי ופאתיטי כאחד ; אך הדברים משמשים בעירבוביה גדולה , ואמצעי התיאטרון ומבניו נתערבו במוטיבים מתחום המעשייה ובאידיאות פאוסטיות ולאומיות . המחזה התיאטרוני העברי , בדומה למחזות דומים אצל אומות העולם , מעדיף את ה'פעולה' על ה'תהליך . ברומו מרמזת הפעולה על תהליך משוער ; בזוטו עומדת זו בפני עצמה והמחזה אינו אלא שלשלת של מאורעות , החסרה כמעט כל משמעות רוחנית . בדרך זו מתעצבת המילודראמה ההיסטורית . מונח זה [ המילודראמה ] שיש לו מקורות אטימולוגיים שונים , יוחד על-ידי בעלי ההלכה הספרותית 1 ליצירה תיאטרונית המעדיפה את הפעול...  To the book