|
|
לפני כמעט אלפיים שנה תיאר ההיסטוריון הרומאי טקיטוס את הסכנות האורבות למי שכותב את ההיסטוריה סמוך מדי להתרחשותה בימי חייו . 'מעטים החולקים על הסופרים הקדומים , ' כתב טקיטוס . יומה לו לאדם אם משבחים ביתר רצון את חיל קארתאגו או את חילה של רומא . לעומת זאת רבים מן האנשים שסבלו בזיונות או עונשים בימי שלטונו של טיבריוס הניחו אחריהם צאצאים , ואף אם נמחו המשפחות עצמן מעל פני האדמה , יימצא מי שיראה , בשל הדומה שבאופי , את סיפור פשעי אחרים כהטלת דופי בו עצמו . כאשר החל איליה ארנבות לכתוב את זיכרונותיו בשנת 1958 עברו רק חמש שנים מאז מותו של סטלין , וכאשר הם החלו להתפרסם ב'נובי מירי ב , 1960 עדיין היתה גופתו של סטלין מונחת לצדו של לנין בכיכר האדומה . אף על פי שחרושציוב הוקיע את הרודן , הוסיפו שרידיו של סטלין עלי אדמות לרדוף את יורשיו ואת המדינה שהוסיפו לשלוט בה . במשך זמן מה שקל ארנבות את האפשרות לכתוב את זיכרונותיו , עד שאהבתו לליזלוט מהר העניקה לו את ההשראה המכרעת . כאשר סיפר לה על האנשים שהכיר הבין ארנבורג שהוא מחבר ספר זיכרונות , ממש כמו שכתב את 'חוליו חורניטר לפני ארבעה עשורים , כשבידר חברים...
To the book |
|
|