|
|
פרק זה יתמקד בשלושה היבטים של הפרקטיקות הקולינריות הנהוגות במטבח הערבי בישראל . ראשית , נקשר בין הפרקטיקות הקולינריות ובין הריבוד המשפחתי ונבחן את האופן שבו נשים מתרגמות פרקטיקות אלה על פי העדפותיו של בעל הסמכות במשפחה . הגם שהתחום הקולינרי פותח בפני נשים אפשרות לקבל החלטות בבית ולהיות סמכות קולינרית , מצב זה לא שימש בידיהן מנוף להגדרה מחודשת של תפקידיהן ושל מערך יחסי הכוח במשפחה . לעתים האמהות מתגייסות מעצמן או שמתפתחת מערכת של עזרה הדדית בלי שהוחלט עליה מראש . במילים אחרות , הרחבת תפקידי הנשים בחברה הערבית בישראל לא קראה תיגר על תפקידיהן המסורתיים או על תפקידיו של הגבר . ההיבט השני שבו נדון בפרק זה הוא האחווה הנשית המתגבשת במסגרת הפעילות הקולינרית היום יומית - אחווה הנשענת על חילופי מידע גסטרונומי ועל עזרה הדדית בהכנת מאכלים המצריכים עבודה רבה או שיתוף פעולה לרגל אירועים מיוחדים כמו חתונות , אירוסין או חגים . עם זאת , הפגנת הידע הקולינרי הנשי גם בתחום הקהילתי מורשית כל עוד לא נלווים אליה תגמולים הקוראים תיגר על הגברים , כגון שכר או עוצמה . ההיבט השלישי הוא תפיסת הבישול כחלק אינטגרלי ...
To the book |
|
|