|
|
אבן גבירול שרוי היה מראשיתו ביסורי הסתירה המעליבה שבין ייעודו הנשגב ובין השעבוד למצוקת המציאות : מזה תשוקתו להתרחק מן ההמון ולשכון בחברת ידידים כנים מועטים' או אפילו לפרוש מן העולם ולהתבודד — ומזה מאמצי תמיד שלו לעורר את בעלי היכולת שיתנו לו את פרנסתו בצמצום . אכן כמה וכמה פעמים נתמרד על גורלו והתקיף את רמי המעלה' מבלי שים מעצור לשטף דבריו העוק צניים" אך כרגיל נאלץ ליענות רך / להחניף ולהשפיל את עצמו יכמו כהן אדום לפני צלמיו / כהתרפסותו זו אינו נבדל ממשורר חצר טיפוסי כגון יצחק אבךכילפון' שחי כדור לפניו ואף מן הערב רב של החרזנים' בני התקופה הספרדית : כולם העלו בשיריהם דמויות של נדיבים אידיאליים' שלא התאימו על פי רוב לפרצופם האמיתי . ומעניין לציין שאפילו איש הביניים בין המשורר המשתכר והנדיב המשלם אינו חסר בדיואן של אבן-גבירול . לצערנו' לא נוקבו ברבים משיריו מקבליהם בשמם' ואין בידינו להכריע' אם היו לו עוד בעלי חסד רבים מלבד הידועים לנו כעת . עוד בימי ילדותו יכול היה המשורר להקשיב לסיפורים המופלאים על עלייתו של שמואל הנגיד' הפליט מקורדובה' לאחת המשרות הגבוהות ביותר שבמלכות גרנאדה . והיה בס...
To the book |
|
|