פרק שישי: לשונו של ר' יצחק אבן־כלפון

הלשון שתפסה לעצמה שירת התקופה הספרדית היא לשון המקרא , והגיעה בה לצחות מופלגת בימי ר' משה אבן-עזרא ובימי ר' יהודה הלוי . משוררי ספרד הפקיעו את לשון הפיוט ודחקוה מן השירה , והעמידו תחתיה גבולות מצומצמים של לשון מקרא בלבד . אבל לא בבת אחת נעשה הדבר , שעה ארוכה היו משוררי ספרד נלבטים בשפתם , ור' שמואל הנגיד ור' שלמה אבךגבירול עדיין יש בלשונם מלשון הפיוט . אמת , כבר התחיל דונש בךלברט ללמד את השירה לדבר בלשון מקרא , ששירי החולין שלו אמורים בזה הלשון ; מכל מקום כיוון שכלל שירתו לא הגיעה לצביון התקופה הספרדית כפי שניתן לה לאחר מכן , על כן גם בלשונו אתה מוצא רק את הדרכים הכוללות של לשון השירה של תקופת ספרד , אבל אין בה דרכי הייחוד של לשון אותה שירה שהן מעיקרי תכונותיה , לא אופני שימושה שהיו מקובלים אחר כך על המשוררים העברים בספרד , ולא המושגים שנצטיירו בה , השקפותיה ועולמה . אבל אופיה של לשון שירה זו עומד בשירי אבךכלפון ברוב פרטיה ודקדוקיה , ואץ בין לשונו לבין לשון המשוררים בימי רומה של תקופת ספרד אלא הבדל של דרגה בלבד ולא הבדל של מהות . ואף בבחינת הלשון כבשאר בחינות השיר עומדת שירתו של אבן כל...  To the book