"אני הוא האחר" המיקום של ניצול השואה בסיפורה של יהודית הנדל "אנשים אחרים הם"

נורית גרץ ושחר על חולות קיסריה , נערי פלי"ם עד החזה במשברי המים נשאונו על כתפיים אל החול — תפוז ראשון . החקי על הגוף . רובה נושן . חדוות הקרב נגד אוייב נטול פרצוף . רק אלה שישבו על הסיפון יכלו עוד להבחין במבטאי עורנו את המנטאליות הגלותית . [ בנימין הרשב , "שארית הפליטה , " שירי גבי דניאל ] הקדמה אחת הדיכוטומיות המרכזיות בתרבות הישראלית היא זו שנבנתה בין היהודי הגלותי לישראלי העברי . הציונות שבנתה את הזהות העברית , הישראלית מתוך שלילת הגולה היהודית נזקקה תמיד לזהות של היהודי הגלותי כדי להגדיר את עצמה , על דרך הניגוד . הדיכוטומיה הזו שבין היהודי הגלותי לעברי בארץ ישראל עוצבה יותר מכל ביצירות שעסקו בניצולי השואה . ניצול השואה היווה במקרה זה מיצוי אולטימטיבי של התרבות וההיסטוריה של הגולה היהודית , וזהותו , עולמו התרבותי וגורלו עומתו עם התרבות העברית , ההיסטוריה של ארץ ישראל והפתרון הציוני . סיפורים רבים שנכתבו בשנות הארבעים והחמישים , כמו גם סרטים שנעשו באותה תקופה ' , מעבירים את ניצולי השואה שהגיעו ארצה באותן שנים תהליך של  To the book