|
|
א ויהי כאשר שמע סנבלט וטוביה והערבים והעמנים והאשדודים כי-עלתה ארוכה לחמות ירושלם כי-החלו הפרצים להמתם ויחר להם מאד : ב ויקשרו כלם יחדו לבוא להלחם בירושלם ולעשות לו תועה : ג ונתפלל אל-אלהינו ונעמיד משמר עליהם יומם ולילה מפניהם : ד ויאמר יהודה כשל כח המבל והעפר הרבה ואנחנו לא נוכל לבנות בחומה : ה ויאמרו צרינו לא ידעו ולא יראו עד אשר-נבוא אל-תוכם והרגנום והשבתנו את-המלאכה : ו ויהי כאשר-באו היהודים הישבים אצלם ויאמרו לנו עשר פעמים מכל-המקמות אשרתשובו עלינו : ז ואעמיד מתחתיות למקום מאחרי לחומה בצחיחים ואעמיד את-העם למשפחות עם-חרבתיהם רמחיהם וקשתתיהם : ח וארא ואקום ואמר אל-החרים ואלהמגנים ואל-יתר העם אל-תיראו מפניהם את-אדני הגדול והנורא זכרו והלחמו על-אחיכם בניכם ובנתיכם נשיכם ובתיכם : ט ויהי כאשר-שמעו אויבינו כי-נודע לנו ויפר האלהים את-עצתם ונשב כלנו אל-החומה איש אל-מלאכתו : י ויהי מן-היום ההוא חצי נערי עשים במלאכה וחצים מחזיקים והרמחים המגנים והקשתות והשרינים והשרים אחרי כל-בית יהודה : יא הבונים בחומה והנשאים במבל עמשים באחת ידו עשה במלאכה ואחת מחזקת השלח : יב והבונים איש חרבו אסורים על-מ...
To the book |
|
|