ספר שמיני

א כשהגיעה השמועה לאתונה , לא האמינו במשך זמן רב , שאמנם אבד הצבא כולו לחלוטין' אף לא לאחר שהחיילים עצמם , שנמלטו ממקום המעשה , הגידו זאת בבירור . אך משהכירו בדבר , זעמו על אותם נואמים , שזרזום למסע זה ( כאילו לא הם עצמם הצביעו עליו ) וכעסו גם על בודי דברי האורים ועל פותרי האותות וכל אותם מנחשים , שנתנו אז את התקווה בלבם , שיכבשו את סיקליה . הכל ציער אותם מכל עבר , והיו שרויים בפחד ובתימהון גדול לאחר מה שאירע להם . הם התאבלו , בל אדם לעצמו והעיר כולה . על הופליטים כל כך מרובים ועל פרשים > מיטב הנוער , שאבדו להם ללא תמורה . ועוד , כיוון שלא ראו לא אניות במספנות במידה מספקת ולא כסף באוצר העיר ולא צוותות לאניות , נתייאשו באותה שעה מכל תשועה . כסבורים היו , שאויביהם בסיקליה יפליגו מיד עם ציים לפירייאבס , ובייחוד לאחר שנחלו ניצחון גדול כזה , ואויביהם מבית , המצוידים היום בכפליים בכ 1 ל , יסתערו עליהם מהיבשה ומהים בכל עוצמתם , ובעלי בריתם ימרדו בהם ויתוספו על אויביהם . עם כל זאת החליטו שלא להיכנע , ככל שהתנאים בשעה זו מאפשרים זאת , אלא להתקין צי , לספק עצים וכסף מכל מקום שיוכלו , ולהבטיח את נ...  To the book