כבר מהסעיף הקודם ניתן היה ללמוד , שבתפיסתו של קירקגור , האמונה אינה קשורה אך ורק לתוכן ולאובייקט הדתי , אלא משקפת את הפעילות להשגת האחדות והזהות בקיום — 'לפיכך , החולייה המאחדת היא האמונה' ( יומנים , . ( V A 68 n . d ., 1844 ( 705 ] תיזה בסיסית זו , לפיה האמונה קשורה בשורשי הקיום ומכוננת אותו , מוצאת את ביטויה באפיונה של האמונה כ'בלתי אמצעיות עליונה . ' באחד מקטעי יומנו כותב קירקגור : 'ללא ספק , הבלתי אמצעיות יכולה להיות מושגת מחדש , אבל הטפשות של "השיטה" היא הטענה שהיא מושגת מחדש ללא משבר . הבלתי אמצעיות מושגת מחדש רק באתי ; הבלתי אמצעיות נעשית המשימה — עליך להשיגה .... האתיקה היא נקודת המפנה , ומכאן התנועה היא לתוך הדוגמטי' ( שם , X A 360 n . d ., 1849 . ([ 972 ] משמע , המשימה האקסיסטנציאלית של השגת האחדות היא משימה אתית שאינה מתממשת אלא בתוך הדת עצמה . הדת אינה , אפוא , תחום נפרד מהקיום אלא נוגעת לכוליות הקיום האנושי ( לדיון יסודי בקביעות אלה , ראה להלן סעיף . ( 3 יתר על כן , האמונה אינה רק מה שמאפשר את השיבה לבלתי אמצעיות , אלא היא זו המחייבת אותה . התשוקה האימננטית של הקיום עצמו...
To the book