בשנת 1847 רושם קירקגור ביומנו : 'אני מרגיש עתה צורך גדול יותר למצוא את עצמי במובן עמוק יותר , בכך שאתקרב יותר לאל בתהליך הבנת עצמי ... אני חייב להישאר היכן שאני , ולהתחדש כפנימייתי ... אני מוכרח להצליח לתפוס את המלנכוליה שלי . עד עתה היא היתה מוסתרת עמוק ופעילותי האינטלקטואלית העצומה עזרה לה להישאר שם ... אך עתה האל רוצה משהו אחר . משהו , הרומז למטמורפוזה , מתעורר בקרבי ... לכן אשקוט ... ולא אתחיל ספר חדש , אלא אנסה למצוא את עצמי . וכאן במקום שאני מצוי אנסה לחשוב דרך האידיאה של המלנכוליה יחד עם האל . בדרך זו , המלנכוליה שלי עשויה להתעלות והנצרות עשויה להיות קרובה יותר אלי' ( יומנים , . VIII' A 250 August 16 , 1847 [ 6043 ] ההדגשה במקור . ( קטע זה מלמד , שקירקגור מכיר בכך שפעילותו כסופר ויוצר אינה מספקת להתמודדות עם הקרע והניכור שבקיומו , עליו למצוא עצמו מחדש בדת . מבחינה זו , הפעילות הספרותית מסתיימת בכישלון , קירקגור אינו מוצא את עצמו באמצעותה . השאלה עתה , מהי סיבת הכישלון של היצירה הספרותית ? מדוע קירקגור לא מצא באמצעותה את עצמו ? סביר להניח שסיבת כשלון הספרות במימוש המשימה של מציאת...
To the book