פרק תשיעי מן המעמקים: גנסין, פייארברג, ברנר, הלל צייטלין

ב'כוכבת' האסתטית של ברדיצ'בסקי נסתובבו גנסין וברנר והלל צייטלין . אלא שאף אחד מהם לא הסיק אותן מסקנות של ברדיציבםקי . כולם נכוו , איש איש על פי דרכו , מאשה של האסתטיות . גנםין שבוי היה בצעיפי יהאד הכחול' ( לדבריו של יעקב רבינוביץ ) שהממשות רופפת בו ומתבטלת בפני המסתורין שב'יופי . ' בקיפוליו של ה'אד הכחול' נמוגים הדיבורים' מיטשטשים העצמים , מתערפלים הדגשים' והמחשבה הריאליסטית הופכת ארעית , נטולת משקל וחסרת יציבות . הכחול אשר פגע קשה בנפשו של ייסנין , גם את יצירתו של גנסין היה מקפח . אלא שייס נין היה נמלט אל 'המולדת' ואל ה'חוליגאניות' וזכה למקצת מעמד באשליות של ריאליות . וגנםין—הבדידות והיופי אכלוהו מראשיתו . האימפרסיה הגנסינית יתומה היא : היא תועה ערטילאית ודמומה , תלושה משרשי החיות הריאליסטית המשווה חיזוק של ממשות לכל הנוצר . אין לאימפרםיה זו כל משמעות מסיימה הצפונה בכיוון התודעתי הן של היחיד והן של הרבים . מנצנצת היא , וחולפת ואובדת ביאד הכחול' 'ללא שם וללא מולדתי במציאות . לא זכתה יצירתו של גנסין לאותה נשימה יקומית המניעה את האימפרסיוניזם של פרוםט : נשימת הזמן שבגיאותו הוא מקיים את...  To the book