פרק ראשון חזון שנתבדה

בראשיתה של התקופה האיומה בתולדות ישראלהתקופה של מלחמות העולם , אשר חורבן ובנייה היו משמשים בה בערבוביה—נתגלגלה לישראל שעת תנופה ספרותית גדולה . היתה זו שעת סיכום למאבקי מחשבה ולכיסופי יצירה לאומיים ישראליים , ושעת פתיחה לגילומו של חזון מכורה שנצפנו לו יםורים גדולים מקורות העם . כל עיקרה של תנופה זו מושתת היה על המחשבה ההומאניסטית העשויה להתחדש בעולם . את האמונה במעלה האנושי כיסוד אורגאני בנפש קיבלה היצירה הישראלית מורשת אבות , שתדיר היתה מעמידה את האדם במר כז יקומו ומעטירה אותו בתפארת של גדלות . היא האמונה אשר בגללה נתפעלה כל כך היצירה הספרותית הישראלית מן הספ רות המערבית הליבראליסטית של שלהי המאה הי"ט . בלעדי האמונה הזאת לא היו כוחותיו של העם מספיקים להכשרת חיים זו לה היה זקוק בימים הנוראים שלאחר כך . על אף הניוון העמוק שפשה אז בתרבות אירופה ולמרות החורבנות המדיניים והכלכליים שבאו כחתף על האוכלוסיה היהודית הן במערבה והן במזרחה של אירופה—כורח היה לה , ליצירה הישראלית , לטפח בקרבה את האמונה בעלייתו של האדם בשלבי החיים . ההומאניות , 'האנושות , ' צו היסטורי היה גם בסיפור וגם בשירה הישר...  To the book