|
|
תכונתה האופיינית והמהותית של האמנות היא לנגוע בנו על ידי הפעלת חושינו , ודרכם גם רגשותינו . כיוון שכך , אין יצירת אמנות גדולה ניתנת לניתוח שכלי רעיוני מלא . כיום , קריאה בספר אינה בבחינת שמיעה . בתקופה העתיקה כל איש , גם אם ישב לבדו בחדרו , קרא בקול רם . בפרק קודם עמדנו על חשיבותה של המלה המדוברת בחיי הפוליס ועל מקומה של הרטוריקה בחינוך היווני המשכיל . " כיוון שגם המלה הכתובה היתה מיועדת להשמעה , בין בקריאה לפני קהל ובין ביחידות , נקל להבין מדוע חייב היה גם ספר להיכתב לפי כללי הסגנון של נאום . כושר הנאום זכה להערכה ביוון בכל הדורות ; כבר הומרוס שם בפי זקן טרויאני דברים אלה על הופעת מנלאוס ואודיסאוס בטרויה , בראשית המלחמה , כדי לדרוש את החזרת הלנה : פתח אז מנלאוס בדברים חטופים נמהרים , אמרות קצרות וברורות , אם אך משנאתו פטפוטים , דברים ארוכים ובלולים , או יען היותו הצעיר . אך כשקפץ אוריסס האיש רב הדעת ממקומו , השפיל את עיניו לארץ , ועפעפיו הישירו מנגדו אינו נוטה שרביטו לא לפנים ולא לאחור , מחזיקו ואינו מניעהו . כאדם לא ניסה לדבר מימיו . עליו ישיח רואהו : אך שוטה האיש או מר נפש . אפס כשה...
To the book |
|
|