הרודוטוס הציב לעצמו מטרות אחדות . כדי להשיגן , היה עליו לגשר בחיבורו על העבר המרוחק מזמנו כימי דור , וכפי שהתברר לו מיד עם ראשית פעולתו , היה עליו לחזור לעבר רחוק בהרבה . בימינו עושה זאת ההיסטוריון על יסוד כתובים שונים : תעודות משפטיות מכל הסוגים , דו"חות של שגרירים ואחרים , פרוטוקולים של דיונים בפרלמנטים ובמוסדות אחרים , מכתבים , עיתונים , ספרי זכרונות ועוד — כלומר , כל החומר הכתוב הגדל והולך בארכיונים . בימי הרודוטוס היה המצב שונה לחלוטין . הכתב והכתוב היו קניינם של מעטים עוד זמן רב אחרי שהחלה יריעת הכתב להתפשט בהלאס , ולכן שימשה העדות החיה , כלומר זכרונם של הנוגעים במאורע , של עדים לפעולה מדינית או משפטית , מפקדים או חיילים שהשתתפו בקרב , נוסעים למרחקים — ובמשך הזמן , בהכרח , בניהם ובני משפחותיהם , או אנשים ששמעו את הדברים מפי דור האבות — כלי מסירה עיקרי . מעט נרשם , ובדרך כלל על לוחות עץ שאבדו או לוחות שיש , שמקצתם נשתמרו עד ימינו . רשומות המלכים והכוהנים במזרח לא היו פתוחות בפני הרודוטוס , ולכן נאלץ לחפש עדויות מפי בעלי הדבר . אשר למלחמות פרס , הוא חיפש את שרידי דור הלוחמים . אין ...
To the book