א. מכיבוש איוניה ועד קץ מרידתה

שונה היתה ממלכת פרס . תרבותה ודתה נבדלו ממה שהכירו היוונים . מלך אבסולוטי שלט בה בעזרת אציליו ופקידיו , וגבה מסים כבדים . לא היה קשה לראות , שכורש לא יסתפק בכיבוש לודיה , אלא ישתלט גם על בבל , ששלטה בחוף פניקיה , ואז יהיה על היוונים לעמוד בתחרות קשה עם צידון , צור ויתר ערי המסחר הפניקיות , שאחריהן נוחים יותר למסחר עם פנים אסיה והן נאמנות יותר לאדוניהן , משום שאין להן על מי לסמוך מעבר לים . בגין הסיבות האלו ומאהבת החירות , סירבו היוונים שבשלטון קרויסוס להיענות לפניית כורש לעבור לצדו במלחמה ; אולם אחרי כיבוש סארדיס הציעו לו להיות נתיניו , באותם תנאים שבהם שירתו את קרויסוס . כורש דחה את הצעתם המאוחרת בלעג , וקשר קשר עם מילטוס בתנאים המוצעים . האיונים האחרים ניסו להתנגד לו , אבל התנגדותם נשברה בקרב שבו 'נלחמו כגברים . ' ספארטה , המדינה היוונית החזקה ביותר , לא נענתה לבקשת האיונים לעזרה , והם נכנעו ; נקמת הפרסים לא היתה קשה מדי לפי נוהגי הזמן . מקצת האיונים העדיפו להגר כדי להימלט מ'עבדות , ' אבל הרוב הגדול נשאר בבית , והאיים שלא קיבלו את שלטון קרויסוס נכנעו עתה לכורש , בוודאי מכיוון שחששו מ...  To the book